עדכון בינים: ההכנות בעיצומן, ועוד פחות משלושה ימים הטיסה. מכיוון שאנחנו 7 נפשות (נעמה ואני + 5 ילדים, מגילאים 14 עד 4.5 למקרה שתהיתם), ואנו לוקחים אתנו הרבה יותר מהצרכים האישיים שלנו (מצות, הגדות, מגילות, שמן, טחינה, יין… והכל בכמויות מסחריות) האריזה היא מבצע בפני עצמו. מדובר ב-14 מזוודות גדולות, 7 מזוודות קטנות ועוד תיקי יד לכולם.
משתנה נוסף למשוואה: אנחנו מציעים את הדירה שלנו לסאבלט. מה זה אומר? שבנוסף לאריזה אנחנו צריכים לסדר את הבית ולפנות אותו לדיירים אחרים – ריקון ארונות, אחסון חפצים אישיים במחסן, תיקון כל הדליפות והקילופים שאנו דוחים חודשים, הכנת המיטות והמטבח ועוד ועוד. בקיצור, מיני מעבר דירה.
למה אני מספר לכם את כל זה? גם כי נחמד קצת לשתף, אבל בעיקר כי זה גורם להתחיל לקלוט את מסירות הנפש המופלאה של השלוחים האמיתיים. לא אלו שנוסעים לחודשיים כמונו, כמעין מרצים אורחים שמארגנים להם את הנסיעה, אלא אלו שמקימים את בתי החב"ד האלו, נוסעים וחוזרים מהם לפעמים פעמיים בשנה, וכל פעם מחדש צריכים להתארגן על כל האספקות וסידורי המחייה. אלו גיבורים מדהימים!
זה בשבילי כרגע התובנה הראשונה מהמסע הזה, עוד לפני שיצא לדרך: מאחורי כל בית חב"ד, עוד לפני כל השיעורים והתכנים והרוחניות, מסתתרת השקעה לא נתפסת של שליחים, הכוללת המון המון הפקה גשמית, על אין סוף הפרטים הארציים שלה. צריך מאד מאד להעריך את זה.
עד כאן בינתיים…
הודו על ארץ ושמים 
להשאיר תגובה