בשל הדמיון הגדול בין לוחות השנה היהודי וההינדי, מדי שנה, בין אם פשוטה או מעוברת, באותו יום בו חל פורים חל גם חג הינדי בשם "הולי". בחג זה, מסבירים ההודים, "האלים אינם מסתכלים" ולכן הכל מותר: שותים ומתהוללים, צורכים סמים (יותר מהרגיל…) וכן מורחים זה על זה אבקות צבעוניות סמיכות. בסוף היום כולם מכוסים בצבע מכף רגל ועד ראש, כאילו התחפשו.
דבר זה הוא דוגמא חזקה למה שמכונה "זה לעומת זה עשה האלקים": יש הקבלה בין דברים ביהדות לדברים מחוץ ליהדות. אך "זה לעומת זה" אינו מורה רק על השוואה אלא גם על הנגדה.
להודי וליהודי משותפת תכונת ההוד – מידת ההודיה וההודאה, ההרפיה המקבלת את המציאות כמות שהיא (מידה הניכרת במיוחד בחג ה-הולי, בגימטריה קטנה הוד). אך במלה "הודי" חסרה בתחילתו נקודת ה-י, הרומזת לביטול לא-ל אחד. דבר זה נקרא "והודי נהפך עלי למשחית": הוד בלתי מאוזן יכול להפוך שלילי.
ואכן, יש הבדל העמוק בין התעלמות האלים ההודים לבין ההסתתרות ה' במגילה. בעוד עבור ההודים ההסתר הוא תירוץ להתפרקות ופריקת עול, עבור היהודים הוא משחק מחבואים המזמין אותנו לחפש את ה'. כל מגילת אסתרעניינה לגלות את ה-א המסתתר. במלים פשוטות, בעוד ההודים שותים על מנת לשכוח, אנו שותים על מנת להזכר…
שנזכה לקיים את "עד דלא ידע" מתוך דעת והבדלה אמיתיות. פורים שמח!
(בתמונה: יהודים חמודים שצלחו את חג ה"הולי" והגיעו לבית חב"ד שלנו ברישיקש)
הודו על ארץ ושמים 
להשאיר תגובה